הציונות כתנועה מאורגנת נחשבת, ככלל, ליסודה של תיאודור הרצל בשנת 1897. עם זאת, ההיסטוריה של הציונות החלה מוקדם יותר והיא קשורה ליהדות ולהיסטוריה היהודית. "חובבי ציון", או "אוהבי ציון", היו אחראים להקמתם של 20 יישובים יהודיים חדשים בארץ ישראל בשנים 1870-1897. לפני השואה היו מטרותיה המרכזיות של התנועה הקמת בית לאומי יהודי ותרבותי בארץ ישראל על ידי הקלת הגירה יהודית. לאחר השואה התמקדה התנועה בהקמתה של מדינה יהודית (המוגדרת בדרך כלל כמדינה חילונית עם רוב יהודי), תוך השגת מטרתה ב -1948 עם הקמתה של ישראל. מאז הקמתה של ישראל, החשיבות של התנועה הציונית כארגון ירדה, ככל שהמדינה הישראלית התחזקה. התנועה הציונית ממשיכה להתקיים, פועלת לתמיכה בישראל, מסייעת ליהודים נרדפים ומעודדת הגירה יהודית לישראל. בעוד שמרבית המפלגות הישראליות ממשיכות להגדיר את עצמן כציוניות, המחשבה המדינית הישראלית המודרנית אינה מתגבשת עוד בתוך התנועה הציונית. הצלחת הציונות הביאה לכך ששיעור האוכלוסייה היהודית בעולם החיים בישראל גדל בהתמדה לאורך השנים וכיום חיים בישראל 40% מיהודי העולם. אין דוגמה אחרת בהיסטוריה האנושית של אומה המתחדשת לאחר תקופה כה ארוכה של קיום כגולה. [תְפוּצוֹת][אנטישמיות][עליה][תולדות היהודים והיהדות בארץ ישראל][היישוב הישן][היסטוריה מודרנית][השושלת האיובית][הטטרארכיה ההרודיאנית][הממלכה ההרודיאנית][יהוד מדינאטה][ממלכת יהודה][ממלכת ישראל: מלוכה מאוחדת][כְּנַעַן][צִיוֹנוּת] |